דדון נ' דני השקעות ונדלן בע"מ ואח'

החלטה

1. בקשה לפסלות שופט. סמוך לסיום ישיבת הוכחות שבה נשמעו התובע והנתבע, ביקש ב"כ הנתבע להעיד עד נוסף. אחד בשם "חמזה".

2.לאחר דיון, שלמהותו אזדקק להלן, קבעתי, שאינני מתיר עדותו של חמזה. בשלב הזה, הועלתה טענת הפסלות.

3.חשוב לציין, שלאחר שהצדדים טענו מה שטענו בענין הפסלות, בקשתי מבא כוחו של הנתבע לשקול "למשוך" את בקשתו. בא כוחו של הנתבע יצא להתייעץ עם הנתבע עצמו. בשובם, הודיע בא כוחו על התפטרותו מייצוגו של הנתבע. בנסיבות הענין, בקשתי את תגובתו של הנתבע עצמו, והוא עמד על כך שתנתן החלטה בבקשת הפסלות.

4.בהחלטה קודמת, מיום 26.06.13, קבעתי את לוח הזמנים להגשת הראיות בידי הצדדים, וקבעתי, שלא תותר עדות שלא הוגשה בתצהיר. כן קבעתי, שסיכומי הצדדים ישמעו בעל פה בתכוף לאחר שמיעת הראיות.

5.התברר, שחמזה לא הגיש תצהיר. שקלתי, על רקע עדויותיהם של הצדדים עצמם, מהו ה"ערך המוסף" הצפוי של עדותו, והגעתי למסקנה, שעדותו הצפויה עוסקת, ככל הנראה, בעניינים פריפריאליים, שאינם בליבת המחלוקת גם מטעם זה, סברתי שאין הצדקה להעתר לבקשה לשמוע עדות ללא שהוגש תצהיר ובניגוד להחלטה ברורה.

בענין הפסלות - ב"כ כוחו של הנתבע טען טענות שונות, שעניינן תחושתו של הנתבע שבית המשפט כבר גיבש עמדה עוד במהלך הדיון. (עמ' 18 לפרוטוקול).

אין לך דבר רחוק מהאמת מטענה זו. עובדה היא, גם בא כוחו של הנתבע עצמו העלה, שבשלב ראשון, טרם שראיתי את ההחלטה הקודמת הנזכרת בסעיף 4 לעיל – התלבטתי בענין זה.

מכל מקום, דינה של טענת הפסלות להדחות בשל השיקולים הבאים:

אחת – יש להעלות טענת פסלות בתכוף לאחר שלדעת בעל הדין, קמה עילת פסלות. אם לדעתו של הנתבע התקיים משוא פנים כבר בשלבים מוקדמים יותר של שמיעת הראיות – שומה היה עליו להעלות את טענת הפסלות כבר אז.

ברור בעיני שאילו נעתרתי לבקשתו להתיר את עדותו של חמזה – בקשת הפסלות לא היתה

באה לעולם.

שנית – החלטה שאינה נושאת חן בעיני צד להליך, עשויה להיות מושא לפנייה לערכאת הערעור. (ואכן, ב"כ הנתבע הודיע שיגיש בר"ע).

אבל ההלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסילה.

ראו: מרזל: דיני פסלות שופט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, עמ' 75 והאסמכתאות שם.

שלישית – כידוע, תחושתו הסובייקטיבית של בעל דין, אינה מקימה עילת פסלות. במקרה דנא, ברור לחלוטין, שאין לתחושתו הסובייקטיבית של הנתבע, אפילו צל צילה של הצדקה.

הקלות שבהבעל דין מטיח מעין האשמה בבית המשפט ולפיה: "אין צדק בבית המשפט", רק בשל כך, שהוא אינו שבע רצון מהחלטה – באמת אינה נסבלת.

אני דוחה הבקשה.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון, בתוספת או גריעה כמתחיב מהתוצאה הסופית בעת הכרעת התביעה.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.